ארבע הרמות של עבודה עם תגובות רגשיות

רוב האנשים עובדים עם רגשות באותו אופן שבו הם עובדים עם מערכת שמתחילה להאט.

המנגנון שמייצר תגובות רגשיות כמעט ולא נבחן. מנהלים רק את התוצאה - "משהו הפעיל אותי".

בצורה מפושטת, קיימות ארבע רמות של התמודדות עם מצבים רגשיים.

רמה 0 - התעלמות מתקלות המערכת

המערכת נתקעת מדי פעם, אבל זה נחשב נורמלי.

במונחים רגשיים: עצבנות, חרדה, מתח, תגובות פתאומיות נתפסים כרקע טבעי.

אין הפרדה בין המצב לבין העצמי.

רמה 1 - הפעלה מחדש של התגובה

כשהמערכת נתקעת, מפעילים אותה מחדש.

במונחים רגשיים: להתאפק, לשתוק, להסיח את הדעת, "לא להגיב", לחכות שזה יעבור.

מנהלים רק את ההתנהגות.

אותם מצבים חוזרים במצבים דומים.

רמה 2 - אופטימיזציה של הסימפטומים

המערכת נעשית יציבה יותר.

במונחים רגשיים: תרגולי ויסות עצמי, פסיכולוגיה, אימון (קואצ'ינג), צורות שונות של עבודה פנימית.

התגובות נעשות חלשות יותר, קצרות יותר, ניתנות יותר לניהול.

אבל המנגנון הבסיסי שמייצר אותן נשאר ללא שינוי.

רמה 3 - הסרת מקור התקלה

המהנדס לא מייעל את ההתנהגות. מסירים את הבאג שיוצר את התקיעה.

במונחים רגשיים, זה מצביע על סוג שונה לגמרי של תצפית: לא ניהול או דיכוי של תגובות, אלא היעלמות מנגנון ההפעלה החוזר עצמו.

השינוי המרכזי:

רוב הגישות פועלות עם מה שכבר הופיע.

מעטות מאוד בוחנות את מה שממשיך לייצר את הופעתו מחדש.

מצבים רגשיים במודל הזה אינם אירועים אקראיים, אלא דפוסים חוזרים של פעולת המערכת.

השאלה עוברת מ"איך אני מתמודד עם זה" ל"מה ממשיך לייצר את זה שוב ושוב".